<h1>פסקי שכל טוב הלכ' האיסורין של גוים סימן ה'</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ואלו דברים אסורים ואין איסורן איסור הנאה, חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, דחיישינן שמא מעורב [בו] חלב [טמא]. אע"ג דתנן חלב טהור עומד היינו מקפה חלב טמא אינו עומד, כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דחלבא שאינו נקפה ליכא למיקם עלה דמילתא ואסור בין לכמכא בין לגבינה. לגבינה איכא איסורא, משום דקאי טמא ביני אטיפא. והפת. פתם אסורה משום חתנות. פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת שדחוקה לתלמידים אמר רבי אין כאן פלטר. כסבורין העולם לומר פלטר גוי, ורבי לא [אמר] אלא [פלטר] ישראל. אמר רבי חלבו אפילו למ"ד פלטר גוי לא אמרן אלא מקום שאין שם פלטר ישראל אבל מקום שיש שם פלטר ישראל לא. א"ר (נתן) [יוחנן] אפילו במקום שאין פלטר [ישראל] לא אמרן אלא בשוק אבל בבית אסור מאי טעמא משום חתנות.
<h2>דף לו.</h2>
והשמן של גוים התירו רבי יהודה (הנשיא) [נשיאה] לפי שלא פשט איסורו ברוב ישראל, ואין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה. והני מילי אותו שמן שלא בא לכלל טומאה, אבל שמן הנמכר בחנות, הואיל והגוים חשודין שמערבין [בו] דבר טמא אסור.
<h2>דף לח.</h2>
אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב כל שהוא נאכל כמות שהוא חי, כגון תפוחים ואגוזים וערמונים, אע"פ שהשליכם גוי ע"ג גחלים, אין בהם משום (גיעולי) [בישולי] גוים. אבל כל דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, אלא צריך צלייה ואפייה או בישול, כגון פת בשר ודגים ושאר תבשילין, וצלאם או בישלם גוי, [כיון] שהיתה תחילתו וגמרו ביד גוי אסור. דגים קטנים מלוחים של גוים אסורים מפני שמלוח דמי כמבושל. אבל דגים קטנים של ישראל שמלחם ישראל וצלאם גוי בפני ישראל מותרים, לפי שהם נאכלים כמות שהם מלוחים, וכל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים.
אמר רב יהודה אמר שמואל ישראל שהניח בשר ע"ג גחלים ובא גוי והפך בו מותר, כגון שהיה קרוב לגמר בישולו, מפני שתחילתו וגמרו ביד ישראל. אבל אם לקח הבשר מן הסל וצלאו מתחילתו ועד סופו, ואפילו בפני ישראל, אסור מפני שתחילתו וגמרו ביד גוי. כל שכן אם הבשר נעלם מעיני ישראל, שאסור משום חילופי.
<h2>דף לח:</h2>
פת א"ר אחא שלש מלאכות יש בה, הילכך האי ריפתא אי שגר גוי ואפה גוי וישראל מחתה בגחלים שפיר דמי. והני מילי בפת של ישראל שנילושה בכשרות, שאין בה [משום] גיעולי גוים, אבל פת של גוי [אפילו] אפאה ישראל אסורה מפני שהיתה נילושה בכליהם.
<h2>דף נט.</h2>
עבדים שמלו ולא טבלו הרי הם כגוים, דקיימא לן שאינו גר עד שימול ויטבול.
